אריכא נ' בנק הפועלים בע"מ - משכן ואח'

פסק דין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר דניאל הורביץ) מיום 29.3.12, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-03912-04-0, במסגרתה דחה הרשם את בקשת המבקשת לביטול החלטתו מיום 14.2.12, ואשר לפיה הורה על פינוי המבקשת מבית מגוריה.

המבקשת הינה החייבת בתיק ההוצאה לפועל, אשר ביחד עם מר עמוס רובין (להלן: "החייב") שהינו החייב הנוסף בתיק ההוצאה לפועל, הם הבעלים של בית ברח' ביריה 7 בתל-אביב, כאשר בעלותה של המבקשת הינה ב- 90% ואילו של החייב 10% בלבד.

למבקשת חוב כלפי המשיב, על פי הסכם הלוואה משנת 2001, אשר לטענת המבקשת משולם כסדרו כולל חוב הפיגורים שנפרס, ולטענתה אינה חבה מאומה לעיזבון המנוחה לנקרי אליס ז"ל, אשר דרש לממש את הנכס, קרי דירת המגורים.

ביום 1.2.12 נדחתה בקשה של המבקשת עת קבע הרשם בהחלטתו בין היתר

"...

4. טוענת החייבת כי לחייב 1 זכויות ב- 10% בלבד מן הנכס. אני סבור כי זכויות אלו- הגם שהן 10%- זכויות הן, ואין מקום לשלול אי מימוש זכויות אלו לטובת פרעון, ולו חלקי, של חובותיו".

על בקשה זו, לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

ביום 14.2.12 הורה הרשם כי הנכס יפונה, וזאת לאחר שהוגש דו"ח מטעם הכונס.

המבקשת והחייב עמוס רובין הגישו בקשה לביטול ההחלטה ולאחר קבלת תגובת הכונס, דחה הרשם את הבקשה עת קבע בהחלטתו כהאי לישנא "לאחר שעיינתי בבקשת החייבת 2 ובתגובת הזוכה הנני דוחה את בקשת החייבת.

אין משמעות מעשית לטענתה של החייבת כי ככל שכונס הנכסים יפעל (בהתאם לע"א 1034/92 רמות זכרון נ' ד"ר וולף) לצורך מימוש ופרעון חוב לנושה אחר (עזבון לנקרי), עליו לפעול רק למימוש זכויות החייב אשר חב בחוב כלפי הנושה האחר, קרי החייב 1.

זאת, משום שאף לשיטת החייבת 2, אופן מימוש זכויות החייב 1 יהיה באמצעות פירוק השיתוף במקרקעין, כך שבלאו הכי ימומשו גם זכויותיה של החייבת 2 (במסגרת פירוק השיתוף) ותחולק התמורה בין השותפים.".

לטענת המבקשת טעה רשם בהחלטתו עת קבע שאין משמעות מעשית לטענת החייבת, שכן, גם אם יבוצע הליך של מימוש לדירה ע"י הליך של פירוק שיתוף ימכרו זכויות החייב בבית כאשר הוא תפוס ב- 90% ממנו ומערכו על ידי המבקשת ולא כפנוי, והרשם לא דק פורתא בעניין זה. ניתן להורות על מכירת חלקו של החייב כתפוס בהוצל"פ, ולחילופין פירוק השיתוף בבית המשפט, אבל בכל מקרה ישמרו זכויות המבקשת במלואן.

למבקשת 90% מהזכויות הקנייניות הרשומות על שמה, מתגוררת בבית ביחד עם 6 ילדים ואין היא חייבת מאומה לאיש מלבד חוב משכנתא למשיב, המשולם כסדרו.

שגה הרשם עת התעלם מהעובדה שתיק הכינוס נפתח בשנת 2004 בשל חוב פיגורים שסולק כבר אז.

מאז הכונס לא סגר את התיק ועתה בחלוף 8 שנים הפעילו בשל חוב לא קיים.

מנגד טוען כונס הנכסים, כי החלטת רשם ההוצאה לפועל עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, לפיה ממועד מינויו לתפקידו, כונס הנכסים הינו ידו הארוכה של רשם ההוצאה לפועל, ונאמן של יתר נושי החייב, וככזה עליו לפעול לטובת כל נושי החייב. במקרה דנן, גובה חוב החייבים כלפי נושים אחרים אף עולה על הסך של 1,450,000 ₪. נגד המבקשת ישנם 6 תיקי הוצאה לפועל בסך כולל של 55,287 ₪.

עוד טוען הכונס שלחייבים קיים חוב פיגורים בהלוואה, וזאת בניגוד לנטען על ידי המבקשת, אף שהבנק מוכן להגיע להסדר עם החייבים.

בנוסף, טוען הכונס ששטר המשכנתא הרשום לטובת הזוכה, רבץ על כל הדירה, לרבות חלקיה של החייבת ולפיכך לא ניתן לממש רק את חלקו של החייב בדירה.

לבסוף טוען הכונס, שמאחר ולבנק אין התנגדות להגיע להסדר בנוגע לתשלום חוב הפיגורים בהלוואת החייבים כלפיו, וכונס הנכסים פועל בתיק הנדון בהתאם להוראות הרשם, הרי שלדעתו של הכונס יש לדווח לנושי החייבים על בקשת רשות ערעור זו ולבקש את תגובתם לבקשת החייבת.